פעמים רבות אנו מתנהלים מתוך הדפוסים האוטומטיים שלנו, כלומר, מהאזור המוכר ולא מאזור הידיעה. התנהלות מהסוג הזה פעמים רבות מביאה אותנו לתוצאות ממש לא רצויות מבלי שאנו יודעים מדוע. בכתבה זו נציג את כללי הזהב בניהול משפחתי איכותי. 

אז, נפשיל שרוולים ויוצאים לדרך:

1. משפחה היא ארגון עסקי

כמו כל עסק אחר, משפחה היא תא כלכלי מובהק, שיש לו הוצאות והכנסות, הלוואות  והתחייבויות וגם השקעות וחסכונות. כמו כל ארגון מצליח המנוהל ומכוון ע"י דירקטוריון, כך גם משפחה מצליחה מנהלת את ענייניה באמצעות תכנון ובקרה. בני המשפחה, ההורים והילדים הבגירים, הם "דירקטוריון המשפחה" שאמור להתכנס, לגבש מדיניות ולהוביל את "העסק המשפחתי" להצלחה.

2. כלכלה איכותית תלויה בהתנהלות איכותית

רוצים להצליח? הפתרון טמון בהבנה שמשפחה המתנהלת ללא תקשורת איכותית, שיתוף פעולה, עזרה והבנה, לרוב תתקשה לייצר תוצאות איכותיות. כשם שכל חברה או ארגון עסקי תלויים במערכות יחסים ושיתוף פעולה בין חברי הארגון, כך גם כשמדובר במשפחה. אם אינכם מסוגלים לנהל שיחה מעמתת וקשה באופן איכותי ותוך כדי  כבוד הדדי, כיצד תובילו את המשפחה להצלחה?

3. הילדים הם שותפים

מהרגע שבו ילדיכם מסוגלים להבין, חובתכם להסביר. התפיסה שאין לערב ילדים בנושאים כלכליים מוטעית מיסודה. כיצד ילמד הילד וירחיב את יכולותיו ללא שיחה ושיתוף? זאת ועוד, ילדים לא מעורבים אינם יכולים לעזור, להשתתף ולתמוך. חוששים משיחה שכזו? זה בסדר, במקום לוותר, למדו והתייעצו כיצד לעשות זאת נכון.

4. הרגלים מנהלים אותנו:

חשוב לדעת כי רוב בני האדם חיים על פי הרגלים שהוטמעו בהם בגיל צעיר.

משפחה  המתנהלת ללא סדר, תכנון ובקרה, תתקשה לשנות הרגלים וליצור איכות.

הפתרון טמון בנכונות להתעמת ולהתאמן. הקניית הרגלים חדשים מחייבת נחישות, מוטיבציה, ולפחות בשלב הראשון, כרוכה באי נוחות.

5. פירגון, פירגון, פירגון:

היערכות מחדש לצורך יצירת פריצת דרך כרוכה בשינוי הרגלים ודפוסים, ולכן מהווה תקופה רגישה ולא פשוטה. בתקופות שכאלה על בני המשפחה להיות מחויבים להוקיר ולציין לשבח כל התקדמות או תנועה לכיוון הנכון. בעלך שוטף כלים בפעם הראשונה אחרי שנים? אל תשכחי לחבק ולהוקיר. אשתך תכננה סל קניות? מופלא! פרגן וציין בפניה את חשיבות מעשייה. הילדים החליטו לעבוד בקיץ? פרגנו להם והודו להם.

6. אחריות = פתרונות:

שיחה על אשמים ואשמה היא שיחה מיותרת. האשמות והלקאות עצמיות גורמות לעייפות, ויוצרות תחושת כישלון. ביציאה לתהליך של מצוינות משפחתית, נושא השיחה הרלוונטי היחיד הוא "אז מה עושים עכשיו". אדם אחראי הוא אדם היוצר פתרונות, מכוון לעתיד, ושואל עצמו כיצד הוא יכול לשנות את המצב.

7. אין מצוינות בלי אמונה עצמית:

כיצד תדרשו תנאים איכותיים במקום העבודה אם אינכם בטוחים באיכות האישית שלכם?

כיצד תנהלו שיחה על שיפור התנאים שלכם בבנק לפני שתכירו בזכותכם להתחשבות ושותפות?

כיצד תרחיבו את העסק שלכם ללא אמונה ביכולתכם להצליח? פעמים רבות ניתן לזהות בבסיס הבעיה המשפחתית לזהות אמונה עצמית ודימוי עצמי נמוכים. פנו אל הקרובים אליכם ושמעו מהם כמה אתם ראויים לאהבה והצלחה.

8. לא "כל מה שכולם עושים"   

אחרי אלפי תהליכי אימון, עובדה אחת ברורה לי מעבר לכל ספק: זה ש"כולם עושים ככה" לא הופך את זה לנכון. נהפוך הוא, יש סיבה לכך שכל כך הרבה משפחות ואנשים חיים בהישרדות ובינוניות, והסיבה היא מערכת אמונות וגישות מקובלות שאינן תומכות בתהליכי צמיחה. דוגמאות? בבקשה: כמעט כולם יטענו כי "בכל מקרה, עדיף לקנות בית מאשר לחיות בשכירות". טעות! במקרים רבים מוטב לשכור בית באזור איכותי יותר ובהוצאה נמוכה יותר עד שיתאפשר אחרת. עצם העובדה ש"כולם" עושים או חושבים דבר מסוים, לא הופכת אותו לנכון עבורכם.

9. הישגיות – לא רק פיסית:

רוב בני האדם מתייחסים להישגיות דרך הממדים הגשמיים,  הקשורים ברובם לכסף. בעולם העסקים, חברות וארגונים מדברים על השאיפה לייצר יותר מכירות, יותר מוצרים, להשיג יותר יעילות וכדומה. בסביבה המשפחתית, הישגיות נמדדת דרך נושאים כמו משכורת גבוהה יותר, בית גדול יותר (בשכונה נחשבת יותר), רכב משוכלל וחדיש יותר.

באקדמיה, הישגיות נמדדת דרך ציונים טובים יותר, תארים ופרסומים רבים יותר, ולא פחות חשוב, תקציבי מחקר גבוהים יותר. ואכן, היבט חשוב של ההצלחה בא לידי ביטוי בתחום הפיזי, הכמותי  והמדיד. אולם קיים צד נוסף להישגיות, חשוב לא פחות, והוא ההישגיות הערכית, אשר באה לידי ביטוי בתכונות וערכים כגון חברות, אכפתיות, שירות, שליחות, הנאה וכדומה. שני הצדדים הללו חשובים, והם קשורים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה.

אולם נשאלת השאלה מי מהם מוביל? מרביתנו, בתרבות המערבית, חושבים ופועלים דרך התפיסה שהצד הגשמי הוא המוביל. אנשים חיים בתפיסה של "אם יהיה לי כסף אני אהיה מאושר", ארגונים מניעים את עובדיהם דרך תגמול כספי תוך הזנחת ההיבטים הערכיים, ומנהלים מודדים תוצאות כמותיות ומזניחים את ההשקעה ביצירת אווירה תומכת, מפרגנת ומוקירה. יוצא שבפועל, ההיבט הערכי הוא המוביל. ניקח לדוגמא אדם שהחוויה הרגשית שלו בסביבת עבודתו כאשר  היא של מתח, לחץ וחשש שמא כל טעות קטנה מצידו תגרום לתגובה תוקפנית ממנהליו. באופן די טבעי אותו אדם יהיה כל הזמן במצב של מגננה, ויתמקד בעיקר בחישוב סיכונים על מנת שלא לעשות טעות.

היוזמה שאדם כזה יגלה תהיה נמוכה, וכפועל יוצא מכך, גם תוצאותיו (הכמותיות) וביצועיו יהיו נמוכים. לעומת זאת, אותו האדם, עם אותן היכולות, יכול להשיג תוצאות גבוהות משמעותית בסביבת עבודה אחרת. בסביבה שבה הוא יחווה תמיכה, אנושיות, אתגר, והוקרה, הוא ייקח יותר יוזמה, יגלה יותר מעורבות, ולכן גם תוצאותיו הפיזיות-גשמיות יהיו הרבה יותר טובות. כלומר, ניתן לראות כי לאורך ציר הזמן, הצד הערכי הוא המוביל וכאשר נוצרת הישגיות ערכית, הסיכוי ליצור השגיות גשמית עולה משמעותית.  

10. רוצים להצליח – " עלו על המגרש"!:

לא ניתן לנצח במשחק בלי לעלות על המגרש. עליה על המגרש משמעותה מעורבות, שיתוף, התנסות ונכונות לטעות. חלק מהאנשים, בוחרים להישאר מחוץ למשחק, בכדי להימנע מתוצאות בלתי רצויות ומחוויית הכישלון. במקום לעלות על המגרש, הם יושבים בצד, מבקרים, שופטים ומעלים טענות  כלפי כל הסביבה: הארגון, המנהלים, הלקוחות, המצב במשק, וכך יוצרים לעצמם סדרה של תירוצים, מנומקים היטב, לבחירתם שלא להשתתף במשחק. להיות על המגרש פירושו להיות עסוק בעשייה, להשפיע ככל שרק ניתן, לקחת סיכון, להעז. נכון, לעיתים, תוך כדי המשחק, יהיו תוצאות בלתי רצויות ותיגרמנה אכזבות, אולם, רק על המגרש יש סיכוי ליצור השגיות ולייצר הצלחה.