אני זוכר את הרגע שבו גלית ואני החלטנו שאנחנו מתחייבים לשינוי. הקטנה שלנו הייתה אז בת 10 חודשים, וכבר זמן רב פנטזנו על האפשרות לנסוע לחו"ל פעמיים בשנה. התחלנו לרשום לעצמנו מטרות ויעדים ספציפיים, כאלו שיאתגרו אותנו, אבל גם יתנו לנו השראה. בדקנו באינטרנט כמה צריכה לעלות החופשה, רשמנו את העלויות והבנו כמה אנחנו צריכים לחסוך בכל חודש כדי שזה ייצא לפועל.

כאן הגיע השלב הקשה. אספנו את כל המסמכים שברשותנו: תדפיסי חשבונות הבנק בשלושת החודשים האחרונים, דוח היתרה לסילוק המשכנתא ותדפיסי כרטיסי אשראי, כולל של אלו שלא היו פעילים ועוד.

סידרנו הכל באקסל לפי קטגוריות הוצאה, וחישבנו לגבי כל קטגוריה את ממוצע ההוצאות החודשי בשלושת החודשים האחרונים. כך קיבלנו תמונה די מדויקת לגבי ההכנסות וההוצאות שלנו בחודש ממוצע.

בשלב הזה הבנו שכדי להגיע למצב שבו ההוצאות שוות להכנסות, ועל מנת שיישאר לנו כסף לחסוך לחופשה, עלינו לעשות כמה ויתורים כואבים. אז דירגנו כל סעיף הוצאה בין 1 ל – 10, בסדר חשיבות עולה.
בנוסף, שמנו לב שיש לנו כל מיני הוצאות לא ברורות, כמו ביטוחים ישנים, אז ביקשנו מיועץ ביטוח שיעשה לנו סדר. מסתבר שהיה לנו כפל ביטוחים ורק הצעד הזה חסך לנו כמעט 380₪ בחודש.

קבענו לנו יום בחודש שלפניו כל הוראות הקבע והתשלומים ירדו מהחשבון. קראנו לו "יום האיפוס".

בשלב הבא החלטנו על מה אנחנו הולכים לשלם באשראי ועל מה במזומן. ידענו שאחרי הוצאות מסוימות, כמו בילויים וביגוד, קשה יותר לעקוב, ולכן הקצבנו עבורן סכום מזומן בכל חודש, שממנו לא נחרוג.

בהתחלה היה קשה להסתגל להרגלים החדשים, אבל מהר מאוד למדנו.

בסוף כל חודש, רשמנו בקובץ כמה הוצאנו בפועל לעומת מה שתכננו.

נכנסנו לפורומים של צרכנות ולאתר המרכז לצמיחה פיננסית וגילינו שיטות חדשות לחיסכון.
כך למשל, השווינו מחירים באינטרנט והבנו איפה הכי זול לרכוש את סל קניות האוכל שלנו. בנוסף מכרנו את אחד מהרכבים שלנו, כי אני עובד בעיר ויכול להסתדר עם נסיעות ב-Carpool.

זה לקח יותר זמן ממה שתכננו, אבל זה השתלם.